Lyrics

בית 1:
זה התחיל באוקטובר, שנה א’ באוניברסיטה,
רק הסתכלתי – אמרו לי שאתה בקטע, לא חשבתי ברצינות.
ואז פתאום נגמר לך הקשר ההוא ההוא מדרום אמריקה,
ושבועיים אחרי – את בקטע שלי… פתאום היה לי דופק.

פזמון:
היינו שיחות בלילה, חיוכים בין שיעורים,
הלב שלי טס – לא בדקתי לאן.
רציתי אותך כמו שאף אחד לא רצה,
אבל הייתי רק מעבר… למישהו אחר שבינתיים נעלם.

בית 2:
כל הודעה שלך הייתה לי עולם,
הייתי עונה תוך שנייה – אתה יודעת, אני כזה.
אבל פתאום שתקת, פתאום התרחקת,
ואני, כמו ילד, עוד רציתי שתסבירי לי מה לא בסדר בי.

פזמון חוזר:
כי הייתי שם בלב שלם,
ולך היו עוד לבבות מאחור.
אני הייתי הלב הפתוח –
ואת סגרת, כאילו לא קרה פה דבר.

גשר:
ועכשיו את שולחת דברים בקבוצה,
ואני שותק – לא כי אני שונא,
אלא כי כל הודעה ממך מרעידה לי את הנשמה.
פעם היית קרובה – היום את כמו צל שלא מרפה.

פזמון אחרון:
אולי לא תדעי לעולם כמה אהבתי אותך,
כמה רציתי שתראי – באמת – מי זה שאני.
אני לא מושלם, אבל אני אמיתי,
לא היית צריכה לרפא את עצמך על חשבון הלב שלי.

סיום שקט:
ולמרות שאת ממשיכה כאילו כלום,
אני עדיין זוכר את הלילה ההוא שדיברנו עד שנרדמת,
הייתי שם – כל כולי, לא מסכה.
אבל אני רק פרק, ואת… כבר ספר אחר.