Borrowed Light

Lyrics

בית 1 חוטי שני וכתר זהב, בושם כבד, העיר כבר נחרב, אבנים נוצצות מטיפות שרשרת, כולם מביטים — אך האש נסתרת. גביע זהב ביד צבועה, יין מלא בלי הבנה ידועה, מחייכת כאילו שבועה קדושה, אך מבפנים זולגת לה חולשה. ⸻ בית 2 היא קוראת לעייף, לעני שבשער, פותחת קטיפה לכל מי שנשבר, מבטיחה מנוחה, מבטיחה שלווה, אך לא מרפאה את שורש הכאבה. רכה כמשי, קולה נעים, “יודעת אני כל משאלות החיים”, אך כל מתנה שהיא מניחה מולך, היא דבר שלא ישוב עוד אליך. ⸻ קדם-פזמון באור שאול היא זוהרת אלינו, כל שקר נראה כצדק בעינינו, אך סדקים חוצים את כס מלכותה, וחושפים אמת עמוקה ממנה. ⸻ פזמון זה לא פניה — זה לבה החשוף, קרוע מבפנים מתחת לציפוי העטוף, כל הזהב לא יסתיר כתם ישן, כל הכוח רק מזין את הכאב הנאמן. שתה ותחיה בתוך האשליה, אך האמת כתובה מתחת למסכה, מה שהיא מראה ומה שהיא באמת, מעולם לא נועדו לחיות יחד. ⸻ בית 3 לא יין בגביע — כי אם דם נשפך, תמימות טבעה בגל סוער שנשכח, קדושים וקולות שנדמו מזמן, מהדהדים בשירי הערש שלהן. כל עסקה — נשמה שהוחלפה, כל אמת — לאט לאט נשחקה, מה שהיא מוכרת לבוש בחסד, אך הריקבון מתפשט בלי פחד. ⸻ בית 4 מלכי ארץ נופלים לרגליה, מחליפים כתרים למתיקות כפיה, הכוח שותה מיין פיתוייה, וקורא לחשכה קדושה בעיניה. בריתות נחתמות בחדרים סגורים, והיכלי בשמים הופכים לקברים, הם חושבים שהם שולטים בזמן, אך כל כיסא קשור לאותו ענן. ⸻ קדם-פזמון “אלמנה אינני, מלכה אני,” “אבל וצער לא יגיעו אליי”, אך קול חרישי מתחת לנשימה, לוחש על בריתות שנחתמו במיתה. ⸻ פזמון זו לא אשליה ולא ציור, זה לב שנחשף ללא סידור, כל תכשיט הוא נשימה שנגזלה, כל תענוג מסתיר נפילה. שתה את המתיקות המתפוררת, קרא לה אמת והבט הצידה, אך מה שהיא תמיד יזלוג החוצה, מבעד למסכה ולצורה. ⸻ בית 5 הסוחרים בוכים כשאינה עוד, לא עליה — על שירת הפיתוי שעוד, מטען נשקל במחיר בני אדם, ונשמות נספרות כרווח שנעלם. פאר עטוף בסבל נסתר, כל שרשרת היא שלב במדרג אחר, הם מכרו עולם חלק אחר חלק, ואמרו: “זה שלום” — וכך נמשך הדלק. ⸻ בית 6 “שלום וביטחון” היא מכריזה, בעוד יסודות מתפוררים בשקט ובזיעה, החומות עומדות אך האמת אבדה, והשווקים יציבים בשירת תרדמה. מועצות מעטות מדברות בקול, ומחליטות לכולם מתוך מכחול, רוגע לפני שבר חרישי, שכל הבטחה בו מזויפת ואישית. ⸻ בית 7 היא עיר, היא כיסא, היא שלטון, היא מערכת שגדלה בלי גבול והיגיון, לא גוף ולא פנים מוכרות, אלא רוח עטופה בחרפות. שווקים עולים, ממלכות נופלות, אך לחישותיה עוד נשמעות, קונים ומוכרים נשימת אדם, וקוראים לזה קִדמה בעולם. ⸻ בית 8 הם לא רואים אותה כפי שהיא, רק את עצמם בתוך פיה, כל תשוקה וכל מחסור, מקבלים צורה כדי לסנוור. היא משקפת את רצון הלב, ומלבישה אותו באש מתלהב, וכשתיפול יראו כולם, שהכתירו את כבליהם בעצמם. ⸻ גשר וכשהאור יבקע דרך העור, תראה את העצם בלי שום ויתור, לא עוד סוד שיש להגן, רק אמצעי למטרה שאין. מעולם לא הייתה כפי שנראתה, רק רעב שלבש חלום למראית עין, וכל כתר שחבשה בחמדנות, נבנה ממה שנלחמה עליו באטימות. ⸻ פירוק צאו ממנה, לפני שתישאו את שמה, לפני שתקבלו את חותמה, לפני שתבער בכם להבתה. צאו ממנה, כל עוד הדלת פתוחה, כי האש שאינה יכולה לברוח ממנה, מחכה עמוק בליבה. ⸻ פזמון סיום עתה סודותיה עולים באש, אין עוד צל ואין חשך, מה שהיה נסתר נגלה, מה שהיה חתום נפתח. זה הדין וזו האמת, זה הזקן וזה הילד גם יחד, כל השקרים שטוותה בידה, נפרמים מול האחדות הגדולה. ⸻ סיום אין עוד יין, אין עוד כס, אין עוד קול, אין עוד נס. רק הדממה של לב אבוד, שהיה ריק מראשיתו ועד כלות.